המקרה:

לדוגמא: ילדים בני 13 שיחקו בחצר בית ספר. ילד אחד זרק איצטרובל לעבר חברו ופגע בעינו. העין נפגעה משמעותית והילד נזקק לטיפולים מתמשכים אשר בסופם נותרה לו נכות בעינו.

השאלות:

מי אחראי? מה מגיע לילד שנפגע וממי? מה מכסה ביטוח תאונות אישיות של תלמידים?

עמדה משפטית:

בין בנזיקין ובין בפלילים, ילדים בגיל כזה הינם ברי אחריות עפ”י חוק. מכאן שילד שהזיק לחברו חייב לפצותו על נזקיו.

כהורה לאותו הילד – תחילה, צריך ההורה לפנות למוסד החינוכי בו לומד הילד ולהודיע על הפגיעה (בהנחה שבית הספר טרם עשה זאת). הילד מבוטח (ובוודאי אמור להיות מבוטח) בביטוח תאונות אישיות דרך בית הספר, ומכוח זה הוא זכאי לפיצוי עפ”י הפוליסה.

אבל אין מקום לשמחה רבה.

מאוד חשוב לדעת! מסתבר שהפוליסה שאנו קונים עבור ילדינו בכ-30 שקלים לשנה, אינה מכסה יותר ממינימום שבמינימום, וכך היא מפצה על ימי היעדרות בפועל אך ורק החל מהיום השישי להיעדרות.

וזאת, בתנאי שהילד היה מרותק למיטתו לפחות 21 יום, וזאת, רק בכ-95 ש”ח ליום. (עבור אישפוז – תוספת של כ– 140 ₪). על מאה אחוז נכות (!!) שנקבע , מקבל הילד סך של כ- 370,000 ₪ בלבד (יש תוספת של 50% למקרים קשים ביותר). 10% נכות – כ-37,000 ₪ וכיו”ב.

ישנו כיסוי רפואי עבור ההוצאות הרפואיות שאינן מכוסות ע”י ביטוח בריאות ממלכתית, וגם זאת לתקופה מוגבלת ובסכומים מוגבלים.

חשוב לציין! שביטוח תאונות אישיות תלמידים, במה שהוא כן כולל, הוא מכסה את התלמיד בכל תאונה (מלבד תאונת עבודה, תאונת דרכים, פעולות איבה וכיו”ב כמפורט בפוליסה) במהלך כל שעות היום והלילה, בכל מקום שהוא נמצא, במשך כל ימות השנה.

מי יפצה על כאב וסבל? על סיכויי אבדן השתכרות של הקטין בעתיד עקב הפגיעה בעין אחת? על אבדן היכולת להתקבל ליחידה מובחרת בצה”ל, ועל פגיעה בדימוי העצמי של הנער המתבגר והגבר שיהיה…. ועל כל נזק נוסף ישיר או עקיף?

מסתבר שלכל אלה אין כיסוי ביטוחי!

מכאן, שעל מנת לקבל פיצוי ליתר נזקיו, חייב הניזוק לחפש את האחראי לפגיעתו.


לעומת זאת, כאשר מדובר בילדים קטנים ממש
– דהיינו, בגיל יסודי – עד גיל 12-11, הרי שהם אינם ברי אחריות. במקרה זה יש לבדוק אם היה מורה משגיח בחצר בית הספר? האם זריקת האצטרובל היא תופעה ידועה בבית הספר, כי אז גדל הנטל האחריות על בית הספר והמורה , שכן הפגיעה הייתה צפויה והיו צריכים לנקוט בכל אמצעים כדי למנוע אותה, ואי מניעה פירושה רשלנות.

הדבר דומה לקיומו של מפגע במגרש משחקים שצפוי שילד יכשל בו.

אם לא ניתן היה לצפות מראש קיומו של האצטרובל והשימוש שנעשה בו, כי אז האחריות לא קיימת, או שהיא קיימת במידה קטנה ביותר.

ניתן גם לחפש את האחראי בגוף האחראי לחצר בית המספר – אם העירייה, ואם כל גוף משפטי אחר, שחצר בית הספר מצוי תחת אחריותו. גוף זה צריך היה לדאוג לחצר נקייה מסכנות ועוד כיו”ב.

המלצה של משפטן שיטפל בתיק זה יכולה שתהיה – לתבוע את כל מי שיתכן שהיה אחראי לנזק, ובית המשפט יחליט. לאור מורכבותו של הנושא וחשיבותו הרבה, חובה להתייעץ עם עורך דין בטרם הגעה להסדר לעניין קבלת פיצוי סופי בגין הנזקים.

אם הפוגע הוא ילד בן 13 ומעלה, הוא צפוי להיתבע ע”י חברו בן ה-13, בתביעה שלא תתישן אלא אחר שהילדים יגיעו לגיל 25 שנה ! (תקופת ההתיישנות בתביעות של קטינים מתחילה בגיל 18 – למשך 7 שנים).

ואז, אותו ילד שבשובבותו הרבה שיחק, וללא כל כוונת זדון של ממש, זרק על חברו חפץ שהוא אינו כבד כמו אבן, ואיתרע מזלו ופגע בעינו של חברו, יכול למצוא עצמו עם חוב של מאות אלפי שקלים כלפי הנפגע, ובמקום להתחיל לעבוד בגיל 21 כדי לבנות את עצמו, ימצא עצמו עובד, פעמים כל חייו ממש (!) רק כדי לשלם לחברו.

מה שנותר לנו ההורים והמורים, כמחנכים, לעשות, הוא להחדיר למוחם ובגיל כזה, בעיקר לליבם, של ילדינו את משמעות המשחקים המסוכנים, אף אם אינם נראים כמסוכנים.

להשתובבות של נערים כשהם ברי אחריות יש מחיר והוא יכול להיות כבד מאוד, ושומר נפשו ירחק.

לתגובות: halevi@netvision.net.il